שקד מוכיח מארחת את ריסרץ

לחלום-לרקום-לפרום

אני חולמת שאני וכל החברות עושות הופעה גדולה בתאטרון בדרום העיר. יש אורות צהובים-כתומים, אנחנו מדלגות ורוקדות ומספרות לקהל על כל מה שקרה לנו. הקהל יושב מסביבנו ומסתכל עלינו בעיניים רכות. לאט לאט אני מתחילה להתבלבל ושוכחת את הסיפור. האנשים מסביבנו חולמים על ריבוע גדול שהם יושבים בו עם עוד אנשים. בחלום מחוץ לתאטרון יש פצצות שנופלות מהשמיים ואומרים שזה אנשים זורקים את זה על אנשים אחרים. האור מתחיל לרדת והמחשבות של כולם נמסות, הם מוחאים כפיים חזק עד שהם עפים גבוה ומסתכלים על כל האנושות. הם מתעוררים.

מאת: שקד מוכיח | רקדניות וצרות: ליאת גורל, תמר תבור, שובל יחזקאל, שקד קינן, חן ג'קסון, אלינור גולדברג, הגר ראב״ד זוזקוביץ | מוזיקה: יונתן קורן ושקד מוכיח | העבודה נוצרה במסגרת התכנית להכשרת רקדנים re-searchבניהולה האמנותי של אור מרין

מקור חיים 53 

זה היה בערב חורפי אחד בשנות ה- 2000, ברחוב מקור חיים.

וונה הייתה בביתה ושרה במלוא גרונה בערכת הקריוקי שלה, כמו כל ערב.

אני התיישבתי בפיצריה הסמוכה ופטפטתי על אמנות, כמו כל ערב.

בכל ערב אלו אירועים מקבילים המתרחשים באותה עיר.

לא בכל ערב השירה של וונה הופכת תפילה לבמה, היד שלי מקבלת אומץ לדפוק בדלת, והעיניים של שתינו נפגשות.

מאז אנחנו שרות, רוקדות, מחליפות זיעה וזהויות, מחפשות ריקוד משותף אפשרי. מחפשות ריקוד שיציל אותנו מהסדר הקיים. מחפשות דרך לסדוק את צפוי, לערער על הגורלי, להתמזג עם הבלתי-אמצעי.

איך הגוף יכול להתגבר על הזהות? על הפער החיצוני? איך הריקוד עצמו, השירה עצמה, יכולים לנפץ את הפוליטיקה של המופע?

מאת: שקד מוכיח | בהשתתפות: וונינה לו, שקד מוכיח | ניהול חזרות: מיכאל ילון | עיצוב תאורה: אמיר קסטרו | העבודה נוצרה במסגרת פסטיבל אינטימדאנס 2020 של תיאטרון תמונע בניהולן האמנותי של מירב דגן וסתיו מרין | צילום: שירז גרינבאום